פסק-דין בתיק ב"ל 18258-01-13

1.         ביום 9.1.13 הגישה התובעת את התביעה בפני כנגד החלטת הנתבע מיום 21.3.10 הדוחה את תביעתה לדמי לידה.

בכתב התביעה נטען כי "מכתב הנתבע ועמדתו בכלל, הובאו לידיעת התובעת חודשים רבים לאחר שנערך המכתב" (סעיף 6 לתביעה).

2.         הנתבע הגיש בקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות וכתב הגנה.

            לטענת הנתבע, התביעה הוגשה בחלוף כמעט 3 שנים ממכתב הדחיה, ולא בתוך 12 חודשים כאמור בתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל - 1969.

3.         הבקשה הועברה ביום 6.2.13 לתגובת התובעת תוך 30 יום.

4.         ביום 9.4.13 (לאחר חלוף המועד שקצב בית הדין) הוגשה תגובת התובעת לבקשה ולחילופין, בקשה להארכת מועד להגשת התביעה.

בתגובה נטען, לעניין מועד קבלת ההחלטה ע"י התובעת, כי החלטת הנתבע על דחיית התביעה הובאה לידיעתה "רק בחלוף חודשים ספורים ממועד ההחלטה".

            עוד נטען בתגובה, כי הנתבע לא הוכיח מתי נמסרה ההחלטה לתובעת ולפיכך דין הבקשה להדחות על הסף.

            בתגובה נטען עוד, כי את מניין ההתיישנות יש למנות מחודש 10/12 שכן, עד למועד זה עמדו התובעת ובעלה בקשר עם סניף הנתבע בנתניה בניסיון לברר מהי סיבת הדחייה, ולו הייתה התובעת יודעת כי הזכות להגשת התביעה קצובה בזמן, לא הייתה ממתינה לתשובת פקיד הנתבע, ומגישה תביעתה.

            הטענות העובדתיות שהועלו בתגובה לא נתמכו בתצהיר התובעת ו/או בעלה.

5.         הוסיפה וטענה התובעת, כי יש לצפות מהנתבע שיפעיל שיקול דעת בעת העלאת טענת ההתיישנות וכי אין חובה להעלותה בכל מקרה, לנתבע לא נגרם נזק ראייתי והעלאת הטענה נעשית בחוסר תום לב.

6.         התובעת מבקשת, לחילופין, להאריך המועד להגשת התביעה מתוקף סמכותו הטבועה של בית הדין ובהסתמך על סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 הקובע כי בעניין שאין לגביו הוראה ספציפית ינהג ביה"ד בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשות משפט צדק.

7.         הדיון בבקשה נקבע למועד הדיון המוקדם, 14.10.13.

8.         במועד הדיון הופיע ב"כ התובעת לבדו.

לטענתו, בעלה של התובעת היה בדרכו לבית הדין.

לנוכח האיחור הניכר בהופעתו (ומשממילא לא הוגש תצהיר על ידו) לא מצא ביה"ד לנכון להיעתר לבקשת ב"כ התובעת להמתין לו או, לקיים את הדיון מאוחר יותר במהלך היום לכשיתפנה בית הדין.

             יצוין, כי אף משתם הדיון, בסביבות השעה 10:00, לא הופיע הלה באולם בית הדין.

9.         הנתבע חזר על בקשתו, טען כי מכתב הדחיה, כדבר שבשגרה, נשלח בדואר רשום, אולם אישורי המסירה לא נשמרים מעבר לשנה.

            עוד טען, כי טענות התובעת לא נתמכו בתצהיר עד למועד הדיון ועד בכלל,  ומכל מקום, מודה גם התובעת בתגובתה כי מכתב הדחיה נתקבל אצלה תוך חודשים ספורים, גרסה שגם לפיה חלה התיישנות ממושכת בהגשת התביעה.